אביגיל לא מאמינה שזה קורה לה. היא באוטובוס, בדרך הביתה, אחרי שהמפקד שלה בישר לה שהגיש אותה לקצונה. הוא הגיש אותה לקצונה! למרות שההתנהגות שלה בקורס היתה מחפירה, למרות שהיא לא מסוגלת לקבל מרות, למרות שכל העניין הזה של מסגרת לחלוטין לא מתאים לה, הוא הגיש אותה לקצונה. לעזאזל, זאת ההזדמנות שהיא חיכתה לה כל החיים. זה הרגע שלה להוכיח לכולם שהיא לא סתם צעירה מתוסכלת, עצבנית וכועסת, אלא אחת שיכולה להצליח. יכולה וצריכה להצליח. היא בסך הכל צריכה מישהו שייתן לה הזדמנות, והנה עכשיו זה קורה. היא תצליח, הם כולם עוד יראו.