חיים יבין, "מר טלוויזיה" וחתן פרס ישראל לתקשורת, מת בגיל 93

Дата публикации: 22-07-2026 14:36:49

יבין, שהגיש את מהדורת "מבט לחדשות" במשך 40 שנה, יצר וביים כמאה סרטים תיעודיים, והיה מנהל הטלוויזיה הישראלית

Основное содержимое страницы с новостью.

חיים יבין, חתן פרס ישראל לתקשורת, שהגיש את מהדורת "מבט" בערוץ 1 וזכה לכינוי "מר טלוויזיה", מת היום (רביעי) בגיל 93. "בצער עמוק אנו נפרדים מבעלי, אבא, סבא, שהגיע לשיבה טובה", נמסר בהודעה מטעם משפחתו. הלווייתו תתקיים בבית העלמין גבעת השלושה ביום שישי ב–11:00.

יבין נולד בספטמבר 1932 בגרמניה. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל כשהיה בן שנה, לאחר שאביו זיהה את הסכנה ליהודים בגרמניה עם עליית הנאצים. שאר המשפחה שנותרה מאחור נספתה באושוויץ. הוריו, ששימרו בביתם תרבות ייקית קפדנית, התיישבו בקרית בנימין (לימים קרית אתא) ונאלצו לעבוד בעבודות דחק.

יבין (עומד) בחדר החדשות בטלוויזיה הישראלית, 1980 צילום: חנניה הרמן / לעמ

יבין התקשה בלימודיו וסולק מבית הספר. כנער עבד כמסגר במפעל פיניציה ורק בזמן שירותו הצבאי השלים בגרויות. כשהשתחרר מצה"ל החל ללמוד ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. עוד כסטודנט, ב–1956, החל לעבוד כקריין בקול ישראל וב–1963 עבר לרשת ב' שנקראה אז "הגל הקל".

יבין היה ממקימי אגף הטלוויזיה של רשות השידור והפך למגיש הראשון של "מבט לחדשות", מהדורת החדשות המרכזית, שאותה הגיש משנת 1968 ועד 2008, תקופה שזיכתה אותו עם השנים בכינוי "מר טלוויזיה". מהדורת "מבט" הראשונה שודרה ב–23 ביולי 1968 והכותרת הראשית באותו ערב היתה חטיפת מטוס אל על באלג'יריה. תשע שנים אחר כך זכורה במיוחד הכרזת "מהפך" שלו, כשפניו מביעות חוסר שביעות רצון מתוצאות המדגם — שהתקיים בפעם הראשונה בטלוויזיה הישראלית — ובו נקבע תום עידן מפא"י ועליית בגין והליכוד לשלטון.

יבין בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה, 2006 צילום: דניאל צ'צ'יק

בביוגרפיה שפרסם יבין ב–2010 "עובר מסך" (הוצאת ידיעות ספרים), כתב כי אותו מהפך הוביל גם לשינוי מבני עמוק ברשות השידור. "מנהליה החדשים של הטלוויזיה עשו הכל כדי להטמיע בשידורים עולם ערכים חדש, ימני, הגובל בפשיזם, שהגיע לשיאו עם רצח רבין ב–1995". עם זאת, יבין סיפר בכמה הזדמנויות כי ניסיונות התערבות בוטים בתכני החדשות של רשות השידור התקיימו החל מימיו של בן גוריון ועד לימיו של בנימין נתניהו כראש ממשלה.

לצד תפקידיו כמגיש "מבט" שימש יבין בתפקידים רבים ברשות השידור, בהם הגשת "מבט שני" ו"יומן השבוע". הוא היה גם שליח רשות השידור לארה"ב. בהקשר זה ציין כי המחדל הגדול בקריירה שלו התרחש כשפספס את הכרזת ההתפטרות של נשיא ארה"ב, ריצ'רד ניקסון, בעקבות פרשת ווטרגייט. בין השנים 1986–1990 היה יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית. כחלק מתפקיד זה הוציא לפועל תוכניות כמו "בשידור חוקר", "רואים עולם", "סיבה למסיבה" ועוד.

לקראת סוף שנות ה–90 עזב יבין לזמן קצר את הערוץ הראשון ויצר לערוץ 2, שהיה אז בתחילת דרכו, את "הערב החמישי" — תוכנית תחקירים ששודרה עונה אחת בלבד. בסופה חזר להגשת "מבט" ברשות השידור. ב–5 בפברואר 2008 הגיש בפעם האחרונה את "מבט", לאחר 40 שנות שידור.

לצד פועלו כמגיש יומי של "מבט", יבין יצר וביים כמאה סרטים תיעודיים שבהם עסק לא פעם בסוגיות פוליטיות וחברתיות. הוא אמר כי דווקא עשייה תיעודית זו היתה המשמעותית בחייו המקצועיים. לא פעם גם הביע את דעותיו הפוליטיות בתוכניות אלה. ב"ארץ המתנחלים", סדרה תיעודית בת חמישה פרקים ששודרה ב–2005 ב"טלעד", הפנה זרקור למפעל ההתנחלויות ולהפיכתם של המתנחלים לאדוני הארץ הנוקטים גישות לאומניות וקיצוניות. בעקבות שידור הסדרה דרשו גורמים במועצת יש"ע כי יבין יעזוב את כיסאו כמגיש "מבט" מכיוון שחשף את דעותיו הפוליטיות. ב–2008 יצר את הסדרה "תעודה כחולה" ששודרה ב"רשת" ובה התמקד במצבם של הערבים בישראל. הוא שם דגש על הקיפוח הממסדי שהביא בין השאר למהומות אוקטובר 2000. ב–2011 ביים סדרה נוספת ל"רשת", "צבא העם", ובה בחן את יחסם של הישראלים לסוגיית השירות הצבאי.

יבין לפני הגשת המהדורה האחרונה של "מבט", 2008 צילום: דניאל בר און / ג'יני

בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב–2016, שבו נשאל על יחסו לתנועת "מי טו", אמר יבין: "היתה אווירה הרבה יותר חופשית. אם היית אומר משהו, או טופח או מחבק או אפילו מנשק — זה היה דבר חצי לגיטימי. היום כולנו היינו מואשמים בהטרדה. אבל אהבתי יותר את התגובות של הנשים אז. אם היית צובט מישהי בתחת היא היתה מורידה לך סטירה. היום רצים לעורך דין. אני בעד שתיתני סטירה ונגמור את העניין".

בעקבות אותו ראיון הושמעו נגד יבין תלונות על הטרדות מיניות. העיתונאית נעמי רון סיפרה כי כאשר ביקשה לראיין את יבין בשנות ה–70 בביתה, הוא הפסיק את הראיון באמצע והציע שיעשו "דברים אחרים". היא אמרה שנותרה המומה והוסיפה כי יבין תפס אותה, הרים אותה והשכיב אותה על המיטה וגהר מעליה למרות שלא היתה מעוניינת בכך. לאחר שהבהירה לו כי לא תרצה שימשיך, יבין הפסיק והשניים חזרו לראיון. נשים נוספות העידו כי יבין הטריד אותן מינית דרך קבע, זרק לעברן הערות מיניות ואף חפן ונגע בהן ללא רצונן. יבין הכחיש את הדברים.

יבין היה נשוי ליוספה ואב לארבעה. לאחר שפרש מרשות השידור ומהגשת "מבט", התבטא לא פעם באשר לדעותיו הפוליטיות. מצד אחד, סירב להגדיר עצמו שמאלן ומנגד הגדיר עצמו כרביניסט. בראיון ל"מקור ראשון" ב–2010 סיפר כי רצח רבין היה גם הרגע הקשה ביותר בקריירה שלו כמגיש חדשות. "כשדיווחו לי באוזנייה שרבין הלך לעולמו. לא הצלחתי להכריח את עצמי לומר, 'מת' או 'נרצח', אז אמרתי: 'כבר לא איתנו, בין החיים', ובהחלט דמעות חנקו את גרוני".

יבין סיפר כי גם סבל מחוסר ביטחון. בראיון לתוכניתו של יורם יובל סיפר כי אמו היתה דמות קשוחה שלא טרחה לפרגן לו, גם כאשר כבש פסגות בעולם התקשורת. לדבריו, גם כאשר הגיש את מבזק החדשות הראשון ברדיו, אמו תהתה מה יהיה על לימודיו. "גדלתי בבית שהיה בו מיזוג של חינוך ספרטני ופוריטני", סיפר אז. "אמא אף פעם לא הייתה ממש מרוצה ממה שהספקתי. היה חשוב לי להספיק עוד ועוד ולתקן. להראות שאני שווה". באותה הזדמנות סיפר גם כי לא נותר אדיש לביקורות שנכתבו על אודותיו בעיתונים ושהיה רגיש במיוחד לביקורת שלילית.

יבין לצד דניאל פאר בתוכנית "הטלתרום", 1977 צילום: יעקב סער / לעמ

נדמה שחיבוטי הנפש של יבין הופנו גם ביחס לתפקידו העיתונאי. באוטוביוגרפיה שכתב התייחס לתפקידו הממלכתי כמגיש המהדורה הנצפית בישראל במשך שנים רבות. "נהגתי כעובד מדינה, שומר על אובייקטיביות, לא מתערב בפוליטיקה. זה המחיר ששילמתי לאורך רוב הקריירה שלי — הליכה בתלם. קיבעון, מצב נפשי שאינו מאפשר חשיבה מנוגדת לקונסנזוס".

עם זאת, בראיון ל"מקור ראשון" סיפר כי לא באמת בחר במקצוע העיתונות. "אדם לא בא למקצוע הזה מתוך בחירה. העיתונות בוחרת בך יותר משאתה בוחר בה, וברגע שנגעת בה, אתה כבר נגוע, אתה כבר לא יכול להשתחרר ממנה. היא הופכת להיות חלק ממך, ואתה לא בן חורין להיפטר מהכוח שיש בטלוויזיה, ומהקסם שיש ביכולת שלך להשפיע על דברים".

מכאן, תאגיד השידור הישראלי, נמסר: "אנו מביעים צער עמוק עם לכתו של חיים יבין, מר טלוויזיה. קשה לדמיין פרק היסטורי בימיה של מדינת ישראל בדורות האחרונים, שיבין לא היה זה שתיווך אותו לציבור — הוא זה ששידר את מהדורת החדשות הראשונה בטלוויזיה, הודיע על המהפך הפוליטי והתקשה להוציא מפיו את המילים 'יצחק רבין מת', לאחר רצח ראש הממשלה – ואמר, כשקולו משתנק — 'רבין אינו עוד בין החיים'.

"יבין, מחלוצי השידור הציבורי בישראל, מנהל ועורך חדשות, מגיש מהדורת 'מבט', במאי ויוצר דוקומנטרי מחונן, תיעד ברגישות, באומץ ובאהבה — את החברה הישראלית על מורכבותה. הוא הותיר אחריו מסמכים תיעודיים, שהיו לפרקי היסטוריה טלוויזיוניים".

Схожие новости

#	Наименование новости	Тональность	Информативность	Дата публикации
1	בשיאו חיים יבין היה המיינסטרים. במותו הוא כבר היה שוליים סהרוריים	0	6.94	23-07-2026
2	חיים יבין היה דמות מאחדת. הכינוי "מר טלוויזיה" קטן עליו	0	7.95	22-07-2026
3	ישראל פנקס, חתן פרס ישראל לספרות ושירה, מת בגיל 91	0	16.36	19-07-2026
4	"חיים יבין היה 'היצחק רבין של התקשורת'"	0	9.05	22-07-2026
5	Глава Роспечати: создатель современного телевидения Кривошеев изменил весь мир	0	0	16-10-2018
6	האמן והפסל יעקב אגם מת בגיל 98	0	5	21-06-2026
7	32 שנה אחרי מותו, ישעיהו ליבוביץ הוא הנפקד הכי נוכח בתרבות הישראלית	5	7	25-06-2026
8	Умер исследователь берестяных грамот Валентин Янин	0	0	02-02-2020
9	AFP: умер израильский скрипач Иври Гитлис	0	0	24-12-2020
10	Смирнов: Кривошеев стал творцом революции в спортивном телевещании	0	0	17-10-2018

Классификация: Информация. Схожих патентов: 0. Схожих новостей: 10. Тональность: 0. Информативность: 15.98. Источник: www.haaretz.co.il.